פעמיים כי טוב...
פעמיים כי טוב...
"זה טבעי שאני אגדל את שני הילדים לבד ואתה תחזור כל ערב ב20:00 בלי שנדבר כל היום?
נראה לך הגיוני שהילדים שואלים למה אנחנו לא מדברים?
בגיל 30 אני צריכה לחיות בלי בן זוג, שי?"
מיטל התפרקה ודמעות החלו לזלוג על פניה. בשלב הזה שי הרגיש אי נחת. הקליניקה ספגה הכל.
לעיתים במצבים כאלו, לא פחות חשוב להוציא בקליניקה את הכל. נתתי לשאלות של מיטל להדהד בחדר.
היה במטען שלהם משהו עוצמתי, כוח שבא מן הבטן.
משהו בחוזה הבסיסי שחתמו עליו שני בני הזוג התמוסס.
שי ראה את זה כקושי טבעי במערכת היחסים, אבל מיטל חשבה אחרת.
מיטל פחדה. היא פחדה ששי מנהל מערכת יחסים אחרת.
היא הייתה חרדה מלחשוב על כך. היא חששה שהתקשורת הרעועה והמינימליסטית תהפוך לתהום של דממה זוגית.
היא פחדה לאבד אותו.
מיטל ושי (שמות בדויים) התמודדו עם משבר אשר התבטא בחוסר תקשורת בין שני בני הזוג. ללא זמן משותף, ללא שיחות, ללא מגע ו אינטימיות.
מצד שני לא יכולתי שלא להבחין באהבה ובחשיבות שיש אחד לשנייה.
הם פה כי הם רוצים להלחם על הזוגיות ולצאת לדרך חדשה.
יצאתי איתם Inbal Valis למסע זוגי מתקן, כזה ש"נזכר" בחוזה הישן שחתמו ומאפשר להכניס לתוכו סעיפים חדשים ומשותפים,
בוני אמון ובטחון עבור שניהם.
אחרי מספר פגישות ממוקדות הם "חזרו" להיות מיטל ושי של "אז",
רק חזקים הרבה יותר אחרי הסערה שעברו
